|
עובד שנפגע בתאונת עבודה ונזקק לטיפול רפואי, לשיקום או להחלמה, זכאי לתשלום דמי פגיעה מן המוסד לביטוח לאומי ככל שיוכיח כי במהלך תקופת אי הכושר לא היה מסוגל לעבוד בעבודתו או בעבודה מתאימה אחרת. תשלום דמי הפגיעה נועד לפצות את המבוטח על אובדן שכר או ההכנסה שנגרמו לו כתוצאה מתאונת העבודה.
נפגע בעבודה יהא זכאי לתשלום דמי פגיעה בהתמלא התנאים הבאים:
- הנפגע המציא תעודה רפואית מהרופא המטפל או ממרפאת תאונות עבודה, במסגרתה צוינה התקופה שבה הוא אינו מסוגל לעבוד.
- הנפגע לא עבד בתקופה האמורה.
דמי הפגיעה ישולמו לנפגע לפרק זמן של עד 13 שבועות (91 יום) לכל היותר, כאשר הספירה תחל יום לאחר התרחשות התאונה. סעיף 93(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע: "בעד יום הפגיעה לא ישולמו דמי פגיעה, אולם המעביד ישלם לנפגע שכר באותו היום".
סעיף 97 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי שיעור דמי הפגיעה למבוטח שכיר ולמבוטח עצמאי עומדים על 75% מהכנסתם החייבת בדמי הביטוח בשלושת החודשים שקדמו לפגיעה לחלק ל- 90 ימים. הרף העליון לו יהא אדם זכאי במסגרת תשלום דמי פגיעה הינו בסך של 972.25 ₪ (החל מיום 01.01.2009).
על מנת לקבל את דמי הפגיעה, יש להגיש תביעה מסודרת על גבי טופס 211- תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה לה יצורפו המסמכים הרפואיים הרלוונטיים המאשרים את תקופת אי כושר העבודה של הנפגע. על החלטת המוסד לביטוח לאומי ניתן לערער בפני בית הדין לעבודה בתוך 6 חודשים מיום קבלת החלטת הביטוח הלאומי בתביעה.
מומלץ לנפגע להימנע ככל האפשר מקיום פגישה עם חוקרים מטעם המוסד לביטוח הלאומי, לכל הפחות עד לקבלת ייעוץ משפטי מתאים מעורך דין.
דברי ההסבר פורטו במאמר זה בצורה חלקית, תמציתית וכללית. בשום מקרה אין לראות בהם את נוסח החוק. המאמר לא מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי, ובכל מקרה מומלץ לפנות לעורך דין המתמחה בדיני נזיקין, לצורך קבלת ייעוץ בדבר זכויותיכם ע"פ הדין.
|
