הוצאות המותרות בניכוי מס שבח

סעיף 39 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ"ג-1973 מגדיר מהן ההוצאות המותרות בניכוי  במכירת זכות במקרקעין לצורך מס שבח:

• הוצאות שהוצאו על ידי המוכר מיום הרכישה ועד יום המכירה לשם השבחת המקרקעין;
• במכירת זכות במקרקעין שיש עמה זכות ייחודית (דמי פינוי ודמי היוון), הסכום שהוציא המוכר בין היום שבו רכש את הזכות לביו יום מכירתה;
• סכום ששולם למי שהחזיק במקרקעין שנה או יותר בעד פינויים, ובלבד שאין קרובו של המוכר;
• הוצאות להשבחת המקרקעין הסמוכים;
• אגרות ששילם המוכר בקשר לרכישת זכות במקרקעין (טאבו, מס רכישה, אגרה לפי חוק רשויות מקומיות) דמי ניהול למנהל עזבון,  אגרת ירושה וכן תוספת מס ששילם המוכר בקשר לרכישת הזכות;
• דמי תיווך ששילם המוכר בקשר לרכישת הזכות במקרקעין, אך לא יותר מ-2% מהתמורה שנתן בעדם;
• דמי תיווך ששילם המוכר בקשר למכירת הזכות במקרקעין, אך לא יותר מ-2% מהתמורה שקיבל בעדם, אלא אם שוכנע המנהל שבקשר עם נסיבות העסקה המיוחדת  שהוסברו לו שולמו דמי תיווך גבוהים יותר;
• שכר טרחת עורך דין  ששילם המוכר בקשר לרכישת הזכות במקרקעין ולמכירתה;
• מס רכוש עירוני, מס רכוש, ארנונת רכוש המשתלמת לרשות מקומית;
• דמי רישום ועמלות ששילם המוכר לבעל המשכנתה בעד הסכמתו לאותה מכירה, אך לא יותר מ-2% מסכום המשכנתא שטרם נפרע;
• היטל השבחה;

בעבר היוותה רשימת ניכויים זו, רשימה סגורה. בשל עובדה זו נאלצו מוכרים רבים לשלם מס שבח על אף שבאותה העת נוצר הפסד כלכלי בגין הוצאות מימון אשר לא הוכרו לפי סעיף 39 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ"ג-1963. אולם, הלכת מ.ל השקעות ופיתוח בע"מ שינתה הלכה זו, בקובעה כי הרשימה המנויה בפרק ד' לחוק מיסוי מקרקעין אינה רשימה סגורה וכי כל הוצאות המימון מותרת בניכוי מהרווח ההוני אשר צמח לנישום ממכירת הנכס. בעקבות פסק הדין שונה גם החוק – והרישא של סעיף זה שונתה כך שהנוסח הוא של רשימה פתוחה.

דברי ההסבר פורטו במאמר זה בצורה חלקית, תמציתית וכללית. בשום מקרה אין לראות בהם את נוסח החוק. המאמר לא מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי, ובכל מקרה מומלץ לפנות לעורך דין המתמחה בענייני מקרקעין לצורך קבלת ייעוץ בדבר זכויותיכם ע"פ הדין.

חזור למעלה

לקבלת RSS