ביטול חוזה

פרק ב' לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973  דן בזכות לביטול החוזה העומדת לצד אשר התקשר בחוזה, בשל פגם בכריתתו.

חוק החוזים מונה ארבע סוגי פגמים:

• טעות;
• הטעיה;
• עושק;
• כפייה;

סעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 מסדיר את דרכי הביטול במצבים בהם נפל פגם בחוזה. החוק קובע כי על הנפגע להודיע למפר על ביטול החוזה תוך זמן סביר.

ככל שבוצעה הפרה יסודית של החוזה כהגדרתה בסעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, יהא הנפגע זכאי לבטל את החוזה באופן חד צדדי.

הופר החוזה הפרה לא יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה רק לאחר שנתן למפר אורכה לקיום החוזה, והחוזה לא קוים בזמן סביר, זאת למעט במצב בו ביטול החוזה הינו בלתי צודק בנסיבות העניין.

לעיתים, לא נדרש ביטול החוזה כולו, וניתן להסתפק בביטול חלקים ממנו. סעיף 7(ג) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, קובע כי ניתן לבטל חלק של חוזה אם החוזה כולל מספר חיובים נפרדים שאינם תלויים אחד בשני. במקרה כזה אם הופר אחד מחיובי החוזה יהא זכאי הנפגע לבטל את החלק שהופר בלבד, וככל שהחלק שהופר מהווה הפרה יסודית של החוזה, יהא זכאי הנפגע לבטל את החוזה בחלקו או במלואו.

חשוב לציין כי ביטול חוזה צריך להיעשות בתום לב, ולכן רצוי להתייעץ עם עורך דין המתמחה בדיני חוזים טרם מסירת ההודעה על ביטול החוזה.

דברי ההסבר פורטו במאמר זה בצורה חלקית, תמציתית וכללית. בשום מקרה אין לראות בהם את נוסח החוק. המאמר לא מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי, ובכל מקרה מומלץ לפנות לעורך דין המתמחה בדיני חוזים לצורך קבלת ייעוץ בדבר זכויותיכם ע"פ הדין.

חזור למעלה

לקבלת RSS