בני זוג יהודיים המעוניינים לסיים את קשר הנישואים שלהם, בין אם נישאו בנישואין כדת משה וישראל ובין אם בנישואין אזרחיים בחו"ל, צריכים להגיש את תביעת הגירושין שלהם לבית הדין הרבני וזאת כאמור לפי סעיף 2 לחוק שיפוט בתי דין רבניים הקובע, כי ענייני נישואין וגירושין בני זוג יהודים הינם בסמוכתו של בית הדין הרבני.
בני זוג המעוניים לסיים את קשר הנישואין שלהם יכולים לעשות זאת בשתי דרכים:
· הסכם גירושין;
· הגשת תביעה לגירושין בבתי הדין הרבני.
בעבר ניתנה האפשרות לגבר לגרש את אשתו בעל כורחה, אולם מאז חרם דרבנו גרשום, אין מגרשים אישה בעל כורחה אלא במקרים יוצאי דופן (אישה נואפת, אישה מורדת).
במידה ואחד מבני הזוג אינו מעוניין בגירושין, על בן הזוג השני חלה חובה להוכיח קיומה של עילת גירושין המצדיקה בקשתו להתגרש שכן אם לא יוכיח קיומה של עילת גירושין כאמור, בית הדין הרבני יסרב לגרשם.
משמעות הגירושין אינה רק סיום קשר הנישואין בין בני הזוג אלא גם סיומו של אורח החיים הנלווה להם, ולכן במסגרת הדיון בגירושין נדונים בין השאר נושאים כגון:
אף על פי שסעיף 2 לחוק שיפוט בתי דין רבנים קובע סמכות שיפוט ייחודית בנושא גירושין לבית הדין הרבני, הרי שלצד ערכאה זו, קיימת ערכאה אזרחית אשר מוסמכת אף היא (בהתקיים תנאים שונים) לדון בעניינים הנלווים להליך הגירושין כפי שצוין לעיל, ערכאה זו הינה בית המשפט לענייני משפחה.
בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לדון בכל עניין הנלווה לגירושין ובלבד שהעניין האמור לא נכרך לתביעת הגירושין אשר הוגשה בבית הדין.
לדוגמה, אם הוגשה על ידי הבעל, תביעה לגירושין לבית הדין, וזה לא כרך בה את נושא משמורת הילדים ומזונות הילדים, תוכל האישה להגיש תביעה למזונות ולמשמורת בבית המשפט לענייני משפחה, אומנם ככל שהבעל כרך את העניינים הללו לתביעת הגירושין בבית הדין הרבני, לא תוכל האישה להגיש תביעה למזונות ולמשמורת בבית המשפט לענייני משפחה, שכן בכריכה רכש בית הדין הרבני סמכות שיפוט יייחודית לדון בעניין.
דברי ההסבר פורטו במאמר זה בצורה חלקית, תמציתית וכללית. בשום מקרה אין לראות בהם את נוסח החוק. המאמר לא מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי, ובכל מקרה מומלץ לפנות לעורך דין המתמחה בדיני משפחה לצורך קבלת ייעוץ בדבר זכויותיכם ע"פ הדין.
